עוגנים

יש לי כל מיני עוגנים בחיים שאני נאחזת בהם דרך קבע.

יש לי אותו ויש לי אותי
ויש לי את ההורים שלו ושלי
יש לי את העבודה
ויש לי את השבת
וכשעוגן אחד מתנתק, משהו מפרפר בי, מחשב לטבוע.

כשהוא עצוב, אני מרגישה שאין בי די כח להרים את כולם ואני שורדת רק מכח האינרציה.פתאום האופטימיות וההומור שלי נקברים איפשהו, וזה מתסכל אותי שבמקום להתעשת אני נאבדת.
ויש אותי, חתונה קתולית מוזרה. לא יכולה איתי ולא יכולה בלעדיי.
רוקדת בריקוד מוזר בין הומור קבוע לדאגות ומחשבות עמוקות מידי.
אבל ביננו עם כל ההלקאה הזו, אני די סבבה.

ויש את ההורים שלו ושלי, שלפעמים עוטפים בדאגה ואהבה מעיקה ולעיתים שוכחים מאיתנו לעידן או תקופה (פשוט כי יש להם דאגות גדולות יותר במחוז אחר)

ויש את העבודה המפרכת ששומרת על שפיות וצלילות הדעת.

ויש את השבת, שהייתי חוזרת בתשובה רק בשבילה.

בזמן האחרון יש לנו התמודדויות בכל מיני מישורים, מעין מלחמה בכמה חזיתות, וזה מתיש.
אני לא בוכה על מר גורלי, יש לי ים של דברים טובים בחיים, אבל ההתמודדות הזו מעיקה, משכיחה לפעמים את היופי.
כרגע כל העוגנים מחופרים עמוק ,אבל החבל שלהם קצת מתרופף ואני עסוקה בחששות, דאגות ותהיות.
שורת שערות לבנות מעטרת את מחלפותיי. אני רק בת 26. מה יהיה איתי??
הציפורניים כסוסת ללא תקנה והעור של הפנים כבר לא יכול לדגמן למאליס.
איך מצליחים להרגע קצת באמת?

6 תגובות בנושא “עוגנים

    1. את צודקת שזה קצת מקל, פשוט בא לי אבקת קסם או שיקוי שיפתור את הבעיות הגדולות. עם הקטנות כבר אתמודד 😉

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s