הפוסט הזה אמור להיות קיא של מילים ומחשבות, מעין "יומני היקר, רק רציתי לומר"…
לא מאלו שהייתי שמחה שיופיע לי בבלוג, אבל עדיין הכרחי עבורי למען הסדר הטוב והשקט הנפשי
1. התוודות:
נמאס לי מהמשקל המעצבן שלי.
בתור אחת שהייתה רזה כל ימיה, מתסכל אותי שפתאום המשקל לא עוצר.
מסתבר שמה שעבד עד היום כבר לא ממש עובד.
קשה לי לשנות את הרגלי האכילה שלי, קשה לי מאד.
אין לי בעיות אכילה או דימוי גוף שגוי, פשוט משהו בגוף שלי נדפק, המערכת השתנתה ואני לא מצליחה להתאים את עצמי אליה.
אני עושה פעילות גופנית ואני מנסה לאכול יותר בריא, אבל משהו שם מסרב להתאזן.
2. אולי זה קשור לזה שהחיים שלי לאחרונה בנויים בצורת פירמידה הפוכה של לחצים, כשאני בראש הפירמידה, נמחצת.
3. אני לא יודעת איך להתמודד עם נקיונות הפסח השנה.
דווקא השנה, אף אחד לא יכול לארח אותנו, וכמה שאני שונאת להתארח, הפעם זה יכל להציל אותי.
ואל תגידו לי אבק זה לא חמץ, כי אבק עושה לי אסטמה.
4. אני רוצה לגור כבר בבית משלי, לא רוצה יותר בעלי בית שמחזיקים אותי בגרון.
יש לי בית, אבל הוא רחוק וגבוה מאד, וכל היופי שלו והבוהק ילכו לאחרים.
והלב שלי נצבט כשאני חושבת על הילדים שלי שיכלו לגור ולשחק ברחבי המרפסת.
בינתיים אנחנו מצטופפים באהבה ומייבשים כביסה בסלון-מטבח.
בלי טרוניות, יש בי פשוט כמיהה להגיע לנחלה שלי.
והכל מתעצם מהעובדה שהסנדלר הולך לו יחפן.
לתכנן בתים לאחרים, עם תאורה, וטסקטיל, ופתחים וחומרי גמר זה המומחיות שלי, אבל אני עודני הום-לס.
5. יש לו חלום על קריירה צבאית, אני רוצה שהוא ימצה את עצמו, אבל מה יהיה איתי? מתי אני אפרוץ את תקרת הזכוכית שלי?
הקאתי הכל, משום מה סעיף 1 עדיין מציק לי. מאד.
נחלה 
בעניין המשקל, אני ממליץ פשוט ללכת לדיאטנית (אפשר דרך קופת החולים) שתתאים לך תפריט. זה לא רק מה אוכלים וכמה. זה גם מתי אוכלים מה, באיזה סדר אוכלים וכו’. תבנו יחד תוכנית ופשוט תתנהלי לפיה, ותראי תוצאות. שיהיה בהצלחה.
אהבתיאהבתי
אף פעם לא חשבתי על זה כאופציה, ייתכן שזה יתאים לי. אני אוהבת לעמוד המטלות, בטח השרירים מציבים לי אותם,
תודה.
אהבתיאהבתי
בכל סעיף וסעיף חשבתי לעצמי ’זאת בדיוק אני’ ’זה בדיוק המצב שלי’ (חוץ מהסעיף האחרון)
מזדהה! (לצערי לא מסוגלת לכתוב עוד…)
אהבתיאהבתי
אולי בגלל זה אני אוהבת לקרוא אצלך, בגלל קויי הדמיון והדברים המשותפים
אהבתיאהבתי
הגוף משתנה, ולראש לוקח זמן להשיג את השינויים הללו. טוב שיש בלוג לפרוק. ואני עם הבהיר. מגיע שלב שכדי להתקדם צריך עזרה. דיאטנית עובדת בשבילי, ולו רק הידיעה שיש מישהי שצריך לתת לה דין וחשבון.
אהבתיאהבתי
זה קצת מתסכל לדעת שפתאום אני לא יכולה או לא מצליחה לעזור לעצמי לבד.
אבל אני שוקלת את הצעתם בחיוב, היא נשמעת הגיונית.
אהבתיאהבתי
3:
אהבתיאהבתי
בתור אחד שאמר לאמא שלו בגיל מבוגר יחסית שהוא גם היה בוחר "בו" אל תיקחי את זה ברצינות, זה משפט חלול מאוד ואין בו אפילו קמצוץ של איזה חוסר אהבה. נשמע שיש לכם אהבה גדולה ונהדרת.
אהבתיאהבתי
תודה על המילים החמות.
האמת שהם עודם קטנים מכדי להביע בחירה גדולה כמו זו במילים. זה מתבטא בעיקר במחוות קטנות והצורך להתנחם.
אני יודעת גם שזה נובע מעצם העובדה שאני מציבה את הגבולות וקצת יותר קשוחה, והוא מהווה את הצד השני של השחרור והפורקן. ככה נכנסו למשבצת איכשהו.והם זקוקים לשניהם.
ואני יודעת שיש להם אהבה אליי ולי אליהם ואני מאחלת להם שלכולם לא יצטרכו לבחור ביננו 🙂
אהבתיאהבתי
אלה דברים שיודעים אותם, אבל כמה טוב מפעם לפעם לכתוב אותם, ולתת להם מרחב. המקומות האלה של האושר היומיומי הקטן, מעבר לקשיים, מעבר לשיגרה המאכלת כל חלקה טובה. וכמובן שהם יגידו שהם בוחרים אותו כי את ממלאת את התפקיד של מציבת הגבולות. זה בסדר.
אהבתיאהבתי
את צודקת. אני מתעקשת לכתוב אותם אפילו שזה ברור מאליו, כדי לקבע את היופי והטוב שיש לי בחיים 🙂
אהבתיאהבתי
מדהים לך שאת בצד שמכסה בשמיכה, נותן נשיקה, מביא עוד כוס מים…
אני לא שם בזמן הזה. אצלי הוא זה ששומע את הסיפורים שמסכמים את היום.. את הריבים האחרונים על האור.. את החיבוקים הבלתי נגמרים..
לפעמים זה מציק לי, תמיד רציתי להיות שם. אבל העבודה לא מאפשרת.
והיי… משום מה, הם בוחרים בי עליו!
והנה לך התשובה… בגלל שיש להם אותו הם יחפשו כל הזדמנות להיות איתי.
אהבתיאהבתי