אהבותיי

מירוץ משוגעים לפני שעה:

גרביונים, ומכנסיים יחד מברשת ומשחת שיניים 
לחם עם ממרח תמרים או חביתה
"תאכלו בנחת"
"ותפסיק לקפוץ על המיטה"
בלי משחקים במיטה, רק ספר!
"תיזהר עם זה כבר, זה עלול להישבר"
"לילה טוב", נשיקה ועוד אחת
"אמא אני צמא", ו"תכסי אותי" ו "עוד נשיקה אחת אחרונה"
אוי… כמעט נתפס לי הגב מהגרב הסוררת שנפלה מאחורי המיטה.
לאן החזיר את כתף ימין, ואיפה יד שמאל שלי הייתה?

עכשו הם נמים, הלוואי וחולמים על דברים נעימים.
בטח עוד שעתיים הקטן  יתעורר לחיבוק וחלב קוקוס (איזה ריטואל הזוי)
המשוגעים הקטנים האלו,הם הדבר הכי קרוב לשלמות, הדבר שהכי שומר לי על השפיות.
ורק כדי שלא אשכח בזמנים שהם מחריבים לי כל חלקה טובה:
הגדול שלי הצחיק אותי היום עד דמעות, כאלו שמורחות לי את כל האיילנר היפה של הבוקר.

הקטנה שלי חיבקה אותי היום כמו גור קואלה, כשהידיים והרגליים שלה עוטפות אותי מכל כיוון, והיא סיפרה לי איזו בדיחה מטופשת שגרמה לי להגיד לה "את כזאתי חכמה" והיא נמסה לשלולית של צחקוקים.
והקטן הזה שעוד מעט ימלאו לו שנתיים, לא יודעת, מרגיש לי כמו הגבר האמיתי בבית. מחושל, נחוש, ועקשן לא קטן. 
מפרפר אותי ובמשך כל היום מסתדר לגמרי בלעדיי , אבל בסוף הערב קורס לחיקי ומבקש זריקת אומץ ליום הבא.
חבל לי לפעמים שהוא (העזר האהוב) לא חווה אותם ברגעים כמו ההשכבה, עם כל המתיקות הנוזלת של סוף היום,
עם החרטות על הבלגן התורן, וההבטחות והציפיות ליום המחר.
אבל האמת שהוא חווה איתם זמן איכות בבוקר ובשבתות, והם באופן כללי מעריצים משובעים שלו.
אם זה אני או הוא-הם בוחרים בו (אאוץ')

7 תגובות בנושא “אהבותיי

  1. בתור אחד שאמר לאמא שלו בגיל מבוגר יחסית שהוא גם היה בוחר "בו" אל תיקחי את זה ברצינות, זה משפט חלול מאוד ואין בו אפילו קמצוץ של איזה חוסר אהבה. נשמע שיש לכם אהבה גדולה ונהדרת.

    אהבתי

    1. תודה על המילים החמות.
      האמת שהם עודם קטנים מכדי להביע בחירה גדולה כמו זו במילים. זה מתבטא בעיקר  במחוות קטנות והצורך להתנחם.
      אני יודעת גם שזה נובע מעצם העובדה שאני מציבה את הגבולות וקצת יותר קשוחה, והוא מהווה את הצד השני של השחרור והפורקן. ככה נכנסו למשבצת איכשהו.והם זקוקים לשניהם.

      ואני יודעת שיש להם אהבה אליי ולי אליהם ואני מאחלת להם שלכולם לא יצטרכו לבחור ביננו 🙂

      אהבתי

  2. אלה דברים שיודעים אותם, אבל כמה טוב מפעם לפעם לכתוב אותם, ולתת להם מרחב. המקומות האלה של האושר היומיומי הקטן, מעבר לקשיים, מעבר לשיגרה המאכלת כל חלקה טובה. וכמובן שהם יגידו שהם בוחרים אותו כי את ממלאת את התפקיד של מציבת הגבולות. זה בסדר. 

    אהבתי

    1. את צודקת. אני מתעקשת לכתוב אותם אפילו שזה ברור מאליו, כדי לקבע את היופי והטוב שיש לי בחיים 🙂

      אהבתי

  3. כיף לשמוע! אין כמו שבירת הסטיגמות בשביל העלאת הבטחון העצמי והחיוך הבלתי רתוני שמתפשט על השפתיים והופך את היום ליום טוב 🙂

    אהבתי

  4. מדהים לך שאת בצד שמכסה בשמיכה, נותן נשיקה, מביא עוד כוס מים…
    אני לא שם בזמן הזה. אצלי הוא זה ששומע את הסיפורים שמסכמים את היום.. את הריבים האחרונים על האור.. את החיבוקים הבלתי נגמרים..
    לפעמים זה מציק לי, תמיד רציתי להיות שם. אבל העבודה לא מאפשרת.
    והיי… משום מה, הם בוחרים בי עליו! 
    והנה לך התשובה… בגלל שיש להם אותו הם יחפשו כל הזדמנות להיות איתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s