עכירות

לא הכל נוצץ ואף פעם זה לא היה זהב,
אבל עכשו יש כתמים עכורים בכל מקום, מעין עובש
ויש שתיקה רועמת וכועסת, שלי אישית עושה טוב
אבל מעידה כאלף עדים על הבעיה שנמצאת בתוך החדר.
מישהי במשפחה קצת כועסת, אולי הרבה, אולי קצת.
קצת אכפת לי, אבל לא מידי, לא מספיק בשביל שאנסה לפתור את הדברים.
במידה מסוימת אני אוהבת שהיא מרוחקת ולא מזיקה
ועדיפות לי שתיקותיה הרועמות מאשר מילותיה הפוצעות, מלאות הקנאה וצרות העין.
ואני חיה עם זה בשלום כי היא זו שבחרה להתרחק במופגן, לא רק ממני, אלא מעוד אחרות.
ואני חיה עם זה בשלום כי למרות ניסיתי להחליק, ולהעביר הלאה ולא להיתקע, היא תמיד נשארה שם כמו עצם זר עם מוגלה וכאב.
אז שתשתוק לה איתי, בשבילי זה מצוין כי אני לא יודעת להחזיר.
וקצת אכפת לי כי אולי זה סימן לעזרה מצידה (בלי כל קשר ליחסיי העכורים איתה) וקצת אכפת לי כי בכל אופן זה משפחה.

3 תגובות בנושא “עכירות

  1. זה עצוב, אבל לפעמים אין באמת דרך אחרת להתקדם. אנשים לומדים מה 'עובד' ומה לא, והיא תלמד שהשתיקה הרועמת שלה לא עושה עליך רושם. בעצם רציתי להגיד 'כל הכבוד', כי הרבה אחרים היו משתוללים בגלל זה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s