התעכבתי היום בעבודה, אגרתי לי עוד כמה שעות ספייר טרום ימי החופש שיאלצו אותי להיות נוכחת בגידול ובתעסוקת ילדיי. הצעירה באחיותיי אספה אותם מהגנים והביאה אותם לבית הוריי.
הגעתי להורים והתרפקתי על גילויי החיבה הנרגשים כלפיי (מודה, ביומיום הם לא מתרגשים כך) ועל ההתלהבות של כל אחד לספר לי את קורות יומו.
אמא שלי ישבה על הכסא השחור ושאלה אותי בחיוך אוהב איך היה, הרגשתי קצת כמו פעם כשאתה חוזר הביתה למישהו שדואג לך. היום אני מגיעה ראשונה ואני ממלאת את התפקיד הזה מול ילדיי ומול בעלי. הרגיש לי טוב לחזור להיות הילדה של מישהו דווקא בסיטואציה הזו, אחרי יום עבודה ארוך.
תוך כדי שיחה (לאחר בערך שיחה של שלוש דקות לערך מהרגע שנכנסתי) הילדים התחילו במסע הרס, בבית הוריי (שומו שמיי) ואני רודפת אחריהם מנתקת את ידיהן החבלניות זה מעציץ הסחלב האדיר, זה מצרור מפתחותיה של אימי וזו מהחומר הלימודי החשוב של אחותי.
אימי עמדה משתאה ואמרה לי , את יודעת שעד לפני שנכנסת לא הערתי להם אפילו פעם אחת, הם התנהגו למופת, מה קרה עכשו דווקא כשבאת?
וזה הציק לי, לא ידעתי ואינני יודעת להסביר את התופעה, אבל באותו רגע אמרתי לה תוך כדי צחוק ותסכול, אני חושבת שכדאי שתאמצי אותם.
אז אולי כל יום אאריך בעבודה ואצבור שעות, ילדיי יהנו מסמן איכות עם סבא-סבתא, יתחנכו להפליא, ייבוא שלום על ביתי?!
נחלה 
כל כך מבינה את הרצון שמישהו יטפל בך. בשיחה שהיתה לי עם מי שאני מגדירה 'אמא אקדמית', הכוהנת הגדולה, סיפרתי לה על הילדים, על הנכדים, על אמא שלי, והיא שאלה 'ומי מטפל בך?' וזה הכה בי בבטן.
ואשר להתנהגות הילדים בנוכחותך, זה ברור. ילדים עושים דברים כדי להוציא תגובות מההורים. סוג של מניפולציה אינטואיטיבית. אם אמא שלך היתה מאמצת אותם הם היו מתנהגים ככה גם בנוכחותה.
אהבתיאהבתי
ואוו מניפה, שווה לכתוב את הגיגיי ולו בכדי לקבל את תגובותייך המחכימות.
העניין עם הילדים ממש מטריד אותיכי יש לי איזו תחושה כללית שבזמן האחרון הם שוברים כל מוסכמה אפשרית. כולם כולל כולם. ואני מנסה להבין מה השתנה ואיפה אני טועה.
אהבתיLiked by 1 person