יש בזה מן המשובח להיחרט בזכרונם של כמה מאות חברים , בני משפחה ואוהבים.
יש בזה מן האבסורד כיון שאותו יום היה יום קשה להרבה אנשים, ולנו זה היה היום הכי שמח שידענו מעודנו.
יש בזה מן הטלטלה להבין שלא עוד ילדה אנוכי, אלא דואגת לילדיי שלי. מתרוצצת סביבם שלא יחסר להם כלום בגוף ובנפש.
ועם זאת, שש שנים אחרי, כולם זוכרים את רגעי ההתרגשות, את המאורע ואת התאריך.
יום נישואין שמח לנו- יש בזה מן האהבה, הרבה ממנה.
אתמול שוחחתי עם חמותי אחרי תקופה של נתק טבעי ויזום, והיא תיארה לי סיטואציה זוגית מסוימת שגרמה לי לרצות בכל הכוח להמשיך לאהוב כל החיים. כי לה כבר נגמר.
אני תפילה שאני אמשיך לאהוב באמת, כזו שבאה משותפות אמיתית של גורל וחוויות והצלחות.
יפה התפילה שבסוף, ואהבה תלויה גם הרבה מאוד בטיפוח. צריך להשקות, לשים במקום מואר, להשגיח שלא ירקבו השורשים, לגזום עלים שיבשו. זה לא קורה לבד.
אהבתיאהבתי
ברור שצריך לעמול ולעבוד על זה, תודה לאל שיש לי כוחות לזה ואני רואה בזה ערך. כנראה שיש כאלו שמישהו זה עובר להם 😉
אהבתיאהבתי