יום שלישי-חזרנו בשעה חמש בערב, והם נשפכו למיטות.
והיום-אני איתם, עם לו" ז בנוי ועם נכונות לגמישות
(עריכה: ואוו, היה לי יום כל כך טוב איתם, ישלח ילדים יפים מוכשרים ומצחיקים בטירוף. פתאום אני מבינה כמה אני מפסידה אותם ביומיום המשוגע, וכמה העכשו המשוגע עוד יותר הוא הזדמנות פז. ואני לא מתייפייפת. מבטיחה. אני פשוט אוהבת אותם
וזה כמובן לא סותר את העובדה שאני מפורקת מעייפות)
הימים האלה אינטנסיביים ולא מבטיחים שום בשורה, רק אני מבטיחה לעצמי שנקום ונגדל ונתחזק, ושיהיה בסדר, ואנחנו יודעים לצחוק ולשמוח גם כשלא קל.ננצח את הקורונה וגם את הסרטן, וגם את עצמנו וגם את פסח.
אבל מי אני בכלל?!
