בוקר, סודות ופגישות עבודה

בעבודה נפלטים כל הסודות
בין תשע לעשר וחצי 
אחרי הקפה וההתמקמות,
אחרי שהנשימה הסדירה חוזרת לגוף,
נפלט מיהו  הפעוט אשר סרב לתנומה,
ואיזה עזר הקניט כנגדו.
מי עלתה על יצועה קשת עורף,
ולמי יש תסמינים לדיכאון חורף.
מתגלה האם בצהרי- האמש הוכחת את אימהיותך
או שמא שוב נטלת לך בצעקה את חירותך.
וכמובן את מידת הייאוש מבנך בכורך
(שלעולם את מספרת כמה הוא מוצלח)
בשעה הזו צריך להישמר מקנאה ,שנאת חינם ועין צרה.
(אגב, זו הסיבה שאני אוהבת לקבוע פגישות עבודה בבוקר)



שיר של יום

זה השיר שלי להיום

לא ביקרתי את הים מזה עידן,
למרות היותנו ידידים משכבר
הרי היה ליל נוהג קבוע לשבת  על החוף,
או חצי חצי, ים יבשה
רחוק מעין רואים
מפרקת הכל ומחברת חזרה…

ומה השיר שלכם?

צרור

הו צרור צרותיי העיקש
איככה אוכל להתיר
אין לו קצה תחילה או סוף

עול המשא כופפני
ורק הכרח משדל לחיות
או שמא החיים בעצמם מכריחים להשתדל,
רק עוד קצת

והחיוך? מונח שם בקרן זוית
כי כך התרגלתי

שעת תש:

יום חמישי חצות הליל
צאת השבת, צאת נשמה יתירה
ערב בערבו, עת עפעפיים סגורים למחצה
סוף שבועיים-שבועיים. הטובים.
שעת חינוך ילדים

ועכשו.


שני בתים וגעגוע

משהו מתערבל לי בין הבטן לסרעפת
קצת דוקר, קצת מדגדג
בין געגוע ואהבה לצייפיה שנכבשת
קצת מתמסר,  קצת מדקדק

תוהה לעצמי למה הפעם בוער מתמיד,
ואיזו גחלת הרתיחה את הכבשן.

זווית של חיוך מעקצץ,
ומשחק בלב שלי,לשם השעשוע
אנחה חוברת לצחוק אצור,
ממש כמו שני בתים עם געגוע.

עינים בעיניים נעוצות,
מרפות, 
מרפאות.

חבי כמעט רגע.



כלור וטרפת וצפירת הרגעה

טרפת יום חמישי

סיימתי לימודים מאוחר
אספתי את פיסותיי העייפות ממשמרת אצל הוריי.
ריטואל קבוע של חביתות ועגבניה,פרוסות לחם וחלב סויה בטעם וניל,
 צחצוח שיניים, נשיקה, "המלאך הגואל" שוב נשיקה
ועפעיים סגורות. נשימות קבועות. מתוקות.
אף אחד לא התמרד היום לכוס שתיה נוספת או לחיבוק אחרון ודי
סופשבוע נותן בהם אותות. 
אל תטעו לחשוב, מחר הם יקומו כאריות צעירים עוד בטרם תתלהט החמה, ויצודו אותי במבטם העיקש, ויכניעו אותי בהבל פיהם.
אחרי הריטואל ההוא,מתחיל הריטואל הזה: 
ריח של כלור בכל הבית יש לובן ויש בוהק ורק אני הולכת ומתעמעמת… 
עוד מעט ננוח,עוד רגע,עוד דקה.
 
ואחרי הקירצוף אני חוזרת לקרוא מאמרים באנגלית
שוב על מים,מי טהרה ואהבה. ואני מנסה למצוא את הייעוד שלי בבלגן שיצרתי לעצמי.
ככה אני עפה רחוק מדי וגבוה מדי (לפעמים)
עוד מעט ננוח,עוד רגע,עוד דקה
העיניים נעצמות…לאיטן…
עוד לא נגמר היום, טרם הספקתי הכל, 
אצה להרתיח מים לקפה והנה העיניים פקוחות, לא רואות, אבל פקוחות.
עוד מעט ננוח,עוד רגע,עוד דקה
אוי, שהצפירה כבר תישמע!!!

מזל סרטן?

זה הגיע משומקום.

ניתוח עוד כמה ימים 

החלמה ארוכה

מעקב צמוד

הרופאים אומרים שיהיה בסדר

כולם בשקט מתוח

דום נשימתי קולקטיבי.


והגבר שלי קצת נסדק

והוא פתאום נראה לי שחוח

והעיניים שלו אפורות,כל הדבש שבהן נעלם.


הוא יצא להליכה ארוכה

רק עם חולצה לעורו

בטח המחשבות דופקות לו בגולגולת כמו גונג מטורף


הוא כבר חווה אובדן

ואין לי נוחם להציע

אין לי כלום


יש לי חתיכת פחד שחור שמטביע לי את הדמעות


וזהו.נסתם לי הכל

גם מעיין התפילות