יש מישהו בקהל שזוכר איזה חודש אנחנו?
הלכתי לרקוד לי במעגלים עם מסכות ורעשנים.
גם ככה יש לי פה שלושה ליצנים שמקרקסים אותי.
שמח פה. ועליז
חודש: פברואר 2019
מי הבוס?
תגידו, יש עבודה שאין בה טינופת של פוליטיקה?!
אני שונאת להתלכלך
קשוח לי מידי לרוץ ולנופף בהצלחות שלי, ולהוכיח כמה אני טובה ולהוכיח למה אני טובה יותר מ…
אני יודעת לנהל את עצמי מצוין, אני אלופת הלוזי"ם ואני דבקה במטרה עד שהיא מושגת. ואני אוהבת להגדיל ראש.
אני פשוט שונאת את הרעיון של ההשוואה התמידית,
שונאת להמציא את עצמי מחדש על פני אחרים,
כשתמיד חובת ההוכחה עליי, בין בהצלחות בין בכישלונות.
אז מה הפתרון? יש לי תקווה כשכירה?
משמעות
משמעות
דוקטור לא יודעת מה יש לי,
כל המחשבות שלי לאחרונה סובבות סביב זה.
להיות משמעותית.
כאילו לא די בכך שאני רעיה טובה
ואם דואגת ואוהבת
כאילו לא די בכך.
כאילו לא די בכך שאני מביאה פרנסה לביתי,
ולומדת עוד קורס מקצועי בין לבין לבין.
כאילו לא די במתנות שניחנתי בהן.
כאילו לא די בכך?!?
מה יש לי??
מה אין לי??
אין לי מנוחה אין לי נחלה.
אני בכלל לא עצובה אז אל תנחמו,
פשוט
מחפשת
משמעות.
פיס פיסה ואהבה
פזורה לי בכל פינה אפשרית
ופיסות ממני,חלקים מבשרי
משוטטות להן במרחב
בעצמאות מטרידה.
העיניים קרועות לרווחה
מעייפות, ברור שמעייפות
פיסה אחת יושבת על השיש
נואשת לפרוסה עם קטשופ
ופיסה נוספת על הכסא המסתובב
בודקת את גבולות הסחרחורת
ופיסה אחרת בוהה בי בעיניים קרועות לרווחה
מעייפות, ברור שמעייפות.
ואני קוראת לכל הפיסות
לבוא לשבת בחיקי
והן מגיעות אט אט
מחבקות.מצחקקות.
העיניים קצת בורקות
מאהבה, ברור שמאהבה.
איפה הגבול שלי?
בכל פעם שאני בטוחה שהפעם זה ייגמר בדרמטיות
בדמעות, בכאב ולב מפרפר
אני נוכחת לדעת שאיכשהו צלחתי
ויש בזה מן התסכול,
בידיעה שניתן להעמיס עליי עד אינסוף
ואני אצטרך להישאר זקופה.
גם אני רוצה להיות יכולה קצת להישבר
בינתיים רק נסדקת לי לאיטי
לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שאני הרבה יותר טובה ממה שאני חושבת
לא רק טובה, אולי אפילו ממש מוצלחת.
מדוע בכל הצלחה שנקטפת אני מופתעת מחדש?
אולי ככה זה כשאת חושבת שאת קטנה
נחלה 