*תיבת נח (יומן קורונה)

צפה מעל המים, רק האף בחוץ
כמו בתיבה של נח, הצוהר לא מבשר כלום
אין רמז ואין הבטחה
יש לי רק קומה אחת לתיבה, אבל אני עושה בה הכל לבד
בערב העורב שלי חוזר וטרף בפיהו
אין זמן מיותר לדיבור או חששות
היום זה היום ומחר זה מחר
מידי פעם אנחנו פותחים חריץ, וחמצן ירושלמי ממלא את הנקבוביות

בתיבה שלנו יש שירים אוכל לחיות חסרות דאגה, רק אני פה והתהיות שלי…
אתם חושבים שזה היסטורי? אתם חושבים שהילדים שלי ייזכרו כילדי מרץ 2020?
אתם חושבים שזה קרוב או שהילדים ייקברו אותי בתוך כד מתחת למיטה, לפני שייפתח לו הצוהר ותבוא הבשורה?

מצחיק פה ויש אוכל טעים, יצירות לשעות וטון של תשומת לב, פסקול השירים פה משעשע למדי והולך אותי במדויק (רק תשמעו את הקטן שר אביתר בנאי זה שווה)

וזהו שיר של יום, אהבתם?

*קורונה, יום שלישי ורביעי

יום שלישי-חזרנו בשעה חמש בערב, והם נשפכו למיטות.

והיום-אני איתם, עם לו" ז בנוי ועם נכונות לגמישות

(עריכה: ואוו, היה לי יום כל כך טוב איתם, ישלח ילדים יפים מוכשרים ומצחיקים בטירוף. פתאום אני מבינה כמה אני מפסידה אותם ביומיום המשוגע, וכמה העכשו המשוגע עוד יותר הוא הזדמנות פז. ואני לא מתייפייפת. מבטיחה. אני פשוט אוהבת אותם

וזה כמובן לא סותר את העובדה שאני מפורקת מעייפות)

הימים האלה אינטנסיביים ולא מבטיחים שום בשורה, רק אני מבטיחה לעצמי שנקום ונגדל ונתחזק, ושיהיה בסדר, ואנחנו יודעים לצחוק ולשמוח גם כשלא קל.ננצח את הקורונה וגם את הסרטן, וגם את עצמנו וגם את פסח.

אבל מי אני בכלל?!

*קורונה, יום שני

תם לו היום השני לחופשות קורונה המופלאה. למרות התכנייה המפורטת שבניתי להיום פיזרתי את הילדים בין אמי וחמותי, לא יכולתי שלא להיות מוחמאת מהאכזבה של ילדיי. האמת שגם אני קצת הצטערתי. אבל העבודה קראה לי.
צברתי היום קילומטראז וגם שעות לא מבוטלות בתחבורה הציבורית. לדעתי יותר ממה שנסעתי בכל החודש האחרון גם יחד.
תחבורה ציבורית שכוללת אוטובוסים מתפרקים, הייתי בשלב מסוים שמשהו בגוף שלי יתפרק אם לא אעמוד ואצמצם את החבטות שהרגשתי עם כל בור בכביש.
הבטחתי להם פנקייק וגם קיימתי. לפחות את זה הם קיבלו להיום.
אני משלימה במחשבתי עם העובדה שיכול להיות שנהיה ליל הסדר לבד (כלומר:אבא אמא ושלושה מתוקים)
תזכירו לי שאני צריכה ללמד אותם על פסח,כי את הגננת הם יפגשו בעוד חודש וחצי (ואני לא בטוחה בכלל שהיא תזכור איך קוראים להם)
קצת מצטערת שהגנים לא נערכו עם חוברות עבודה, כמו בכל שנה בחופשה. זה ממש מתבקש. ופתאום מלאי היצירות שלנו נראה דליל.
בא לי כבר בשורות טובות. של בריאות. תעדכני אותי, טוב?!

חוק המרחק, חומר נופש פעיל

אז נגמר לו (כמעט) היום הראשון של החופשה הכפויה.העזר היה עם הילדים, ואני ניסיתי לפצח איך זה הולך לעבוד מעכשו. אין לי תשובה ברורה.

לא נשארו הרבה דברים יציבים בשגרת חיי. הטיסה שלנו בוטלה (למרות האופטימיות שליוותה אותנו עד לרגע האחרון) במקום עבודתי דורשים התייצבות בלי להציע חלופות אחרות למעט חל"ת,ש ממש לא באה בחשבון.

לא נראה לי שאני צריכה להסביר שזוג צעיר +שלושה עם משכנתאות לחץ-מחץ, עם סגירת הגנים+פיטורין מהמשרה הראשונה של בעלי ואי תשלום של המשרה השניה, לא נראה לי שמישהו חושב שזה קל.

הכי מצחיק אותי שלפני שבוע וחצי חשבתי שאנחנו מסודרים, צועדים בתלם, עם משכורת טובה בטוחה, יציבות, חופשה באופק,חסכון קטן בצד. פתאום הכל מתהפך. אין טיול, החסכון נראה כמו המשכורת הבאה שלא תגיע+הוצאות מוגדלות לחג הפסח.

אני באמת מאמינה שאם עברנו את פרעה נעבור גם את זה לשנינו עדיין בשיא האופטימיות.

מחר תורי להיות עם הילדים ועשיתי תכניה שבעיקרה כוללת יום ספורט ריקודים ובריאות. מקווה שיהיה לנו טוב ונחמד. הלוואי.

אין לי על מי לכעוס, ונראה לי קצת מיותר, אז אלך לחבק את גוזלי המשגעים( הם כנראה יאשפזו אותי באיזו מחלקה סגורה בסוף החופשה הכפויה הזו) כדי להתנחם ולהתמלא. כי בינתיים התקופה הזו מרוקנת אותנו.

אגב 1: חוק המרחק הוא אחד הכללים הכי טובים של משחק קטאן , ואני ממש אוהבת להשתמש בו אסטרטגית במשחק.

אגב 2: אין כמו קורונה אחת טובה כדי להוליך את ילדיי אל הסבון והמים בכל עת שאחפוץ ושום תלונה לא תגיע לאזניי.

:)

לפעמים זה מבעית אותי, שהכל פה יתהפך ואין לי קרש הצלה.

לאחרונה שנתי נודדת, כשאני מבינה כמה אני קטנה, חשופה, פגיעה וחלשה.

לפעמים הבושה שמציפה אותי כל כך גדולה שאני מעדיפה שהכל יתהפך ולא יהיה לי שום קרש הצלה.

לאחרונה הבנתי שהפלטפורמה של וורדפרס לא ממש עובדת לי, אם כי גם בישראבלוג המצב לא היה מזהיר. לפעמים זה לא רק הרצון לדייק את הרצונות או התחושות שלי במילים, אלא לקבל פידבק של אחרים שלאו דווקא מעריצים מושבעים שלי, או אוהבים אותי בכל תנאי, ויכולים לשמש לי תמונת מראה כנה למדי.

זה מדהים כמה העזר המתוק שלי חיובי וחייכן שמח ואופטימי כשבדם שלו זורמות כמויות אדירות של אלכוהול. הלוואי והייתי מסוגלת לאבד את השליטה הזו גם עם עצמי.

בידוד

איך את מרגישה?

מצוין, נהדר, טוב מאד

מה את מרגישה?

אני מרגישה שהאזניים שלי טובעות והגולגולת מסוחררת, והגרון שלי השתפשף על אספלט רותח, ושכל מה שקרוי מ(י)פרקים נוזל לי בלי שליטה… לא כיף לדחות את המפגש עם הרופאה, זה בכלל לא השתלם הפעם.

אבל יודעים מה השתלם? ירדתי שלוש וחצי קילו. (מזכיר לי את את ימי ישראבלוג וכל הפרו אנה למינהל)

אני שונאת להיות חולה, ועוד יותר שונאת להיות חולה שלא מסוגלת לעשות כלום.

קרוב משפחה שלי חזר מאחת המדינות שהוטל עליהן לשהות בבידוד, וכל המשפחה בהיסטריה, היות והוא עם חום וכל התסמינים. הייתם הולכים למסיבת פורים שייתכן ויהיו שם אנשים שבאו איתו במגע? (אני סוברת שכן, השאלה אם זה אחראי…והשאלה אם זה בכלל נמנע, או ניתן לשליטה. כי הוא חזר לפני שהודיעו שעליו להיות בבידוד…וכמוהו היו עוד מאות ישראלים בטיסה…)

בחודש האחרון כל הזמן יש לי חבילות בדרך, מדרך מנקסט, בדרך מאסוס, בדרך מאליאקספרס, בדרך…

ביום הבחירות נסעתי לקניון להשלים חלק בתחפושת של ביתי (כלה סינית אם תהיתם, כלה רגילה-מסין), עד שהגיע הזרם השני של המצביעים ולא יכולתי לסבול את הצפיפות וחזרתי הביתה. מה נהיה ממני? פעם הייתי טיפוס חברתי (לא כזה של מחאות) כזה שמתערבב אוהב להיות עם אחרים. זו זקנה?