אני תוהה איך אני מעדיפה אותה. חלושה, מיוסרת, נופלת למקומות האפלים שבה, תלותית.
או, חזקה, דעתנית, בריאת-בשר, נופלת למקומות האפלים שבה, מסובבת את כולם על האצבע הקטנה.
ואני לא יכולה שלא לבחור באופציה הראשונה.
"הכרתי" אותה לראשונה כשהיא הייתה מנותקת, מרוחקת, זקוקה ליד, להבנה, להכלה בלי ביקורת, לכיבוד פרטיותה – וכך נהגתי.
היא היתה טובה אליי ואני הייתי טובה אליה. עד ש…(סוף סוף היא "חזרה לעצמה", ככה אומרים.
ואם זה "עצמה" אולי טוב שלא הכרתי אותה קודם. כי זה לא סוג האנשים שאני אוהבת את קרבתם.
ואולי זו סתם תקופה,
חתול שחור או שניים שמסתירים לי את הטוב והחן,
נמיכות קומתי שמחפשת דרכים להאכיל את מפלצת חוסר הבטחון
ואיך אחרי כל המילים המחשבה היחידה שעוד מנקרת לי זה הזעזוע שלי מעצמי, איך אני יכולה לרצות חולשתו של מישהו אחר.תיסבכתי.תיסבוכת.תסבוכתני
נחלה 