שאריות

את הפוסט הזה רשמתי בסוף שנה שעברה(היינו תשעט) וכעת, כדבר י להעלות הצפת הגיגיי על הכתב, הבחנתי כי הוא נשמט לטיוטות. אז למען לא תהיה המחברת האינטרנטית לוקה בחסר, העליתי זאת שוב) מוזמנים להמשיך לקרוא או לדלג לפוסט הבא.

מוצש

בכל סוף שבת זה קורה לי, הקריעה של הנשמה היציאה מהגוף, זה כואב ממש. כאילו לוקחים לי נתחים מהשמחה, מהשלווה, מהאמונה. בלע"ז קוראים לזה שביזות יום א'.

אמהות
זה עובר מדור לדור מאמא לבת, לפעמים אפילו מדלג דור. הקטנה שלי יושבת ומחזיקה את ידיו של הקטן, מניעה אותן מצד לצד, כאילו הוא המריונטה שלה, מאלצת אותו לשיר ולרקוד עד שנמאס לו והוא בוכה, ואז היא מחבקת אותו בחום ומפייסת אותו. כמו לביאה וגור.

גאווה ודעה קדומה
מי אמר שחמות וכלה לא מסתדרות? איזה צחוקים. מסתבר שזה נכון. חא.

זוגיות
אוף, אתה החבר הכי טוב שלי ונמאס לי שאתה לא פה.

אמונה

עוד אחד מהדברים האלו שצריך לעבוד עליהם כדי להשיג אותם.

שאריות שאריות, שנה הבאה אני רוצה טוב, הרבה יותר טוב, פחות נסיונות כואבים, יותר רוגע שלווה ואהבה אמיתית. להרוויח מברך, המתוק, מהלב, ולא להסתפק בשאריות.

אמא למה יש לך דמעות?

החום, והמדבר, וסופות החול הכניעו אותי.

תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s