אני כבר לא יודעת אם מותר לי להגיד שאני עייפה כואב לי הראש, וקצת מנוזל לי האף. (הכל בגלל מוקי שהופיע פה ביום העצמאות והוציא אותי מהמיטה אחרי מקלחת, עם שמלה דקיקה)
בכל בוקר בכניסה לעבודה מודדים לי את החום, משהו שלא עשיתי מגיל שמונה בערך. יום אחד שאלתי את השומר בכניסה אם כבר אז כבר…"תגיד…מה יצא?!" והוא המהם לתוך המסיכה שלו…"אה…המממ…אה?!?" והדליק שוב את המדחום, לוודא שאכן איני לוקה בתסמין חום.
אני אוהבת את המסיכה הכירורגית, אני מרגישה שהאלרגיה השנה יותר מתונה, ואולי זה כי אני בקושי בחוץ. מסיכת הבד לעומת זאת גורמת לי אחרי חצי שעה לעלפון חושים מוזר.
השב"כ איכן את כולנו ומהלך עליי אימים, ממש לא מתחשק לי בידוד במלון קורונה, המלון מפחיד יותר מהבידוד. שונאת מצעים של מלונות, וחדרי אוכל המוניים.
תגידו, אם אני רוצה חיבוק מאמא זה בעייתי? השב"כ מסמן אותי לנצח?! איך זה עובד?
ואיך זה שיש כאלו שנוסעים לשבתות כולל ליל הסדר, למרות הסגרים,עוצרים וכדומה, יוצאים ושבים, כאילו כלום. איפה השב"כ במקרים האלו? איפה הרחפן המאיים שמוודא שמבודדי בית לא מפרים את צו הבידוד?
איכשהו תמיד כשאני לבד באוטו, עוצר אותי שוטר שואל לפשר מעשיי (עבודה!!! לעזאזל עם זה. לאן יוצאת אישה בשבע בבוקר וחוזרת בשלוש וחצי??? וחוץ מזה תאכן את הטלפון שלי ותגלה שלא הוצאתי חוטמי לשום מקום אחר חוץ מזה)
הציניות שלי החריפה לאחרונה אבל זה לא תסמין או משהו, נכון?!
נחלה 