מירוץ משוגעים לפני שעה:
גרביונים, ומכנסיים יחד מברשת ומשחת שיניים
לחם עם ממרח תמרים או חביתה
"תאכלו בנחת"
"ותפסיק לקפוץ על המיטה"
בלי משחקים במיטה, רק ספר!
"תיזהר עם זה כבר, זה עלול להישבר"
"לילה טוב", נשיקה ועוד אחת
"אמא אני צמא", ו"תכסי אותי" ו "עוד נשיקה אחת אחרונה"
אוי… כמעט נתפס לי הגב מהגרב הסוררת שנפלה מאחורי המיטה.
לאן החזיר את כתף ימין, ואיפה יד שמאל שלי הייתה?
עכשו הם נמים, הלוואי וחולמים על דברים נעימים.
בטח עוד שעתיים הקטן יתעורר לחיבוק וחלב קוקוס (איזה ריטואל הזוי)
המשוגעים הקטנים האלו,הם הדבר הכי קרוב לשלמות, הדבר שהכי שומר לי על השפיות.
ורק כדי שלא אשכח בזמנים שהם מחריבים לי כל חלקה טובה:
הגדול שלי הצחיק אותי היום עד דמעות, כאלו שמורחות לי את כל האיילנר היפה של הבוקר.
הקטנה שלי חיבקה אותי היום כמו גור קואלה, כשהידיים והרגליים שלה עוטפות אותי מכל כיוון, והיא סיפרה לי איזו בדיחה מטופשת שגרמה לי להגיד לה "את כזאתי חכמה" והיא נמסה לשלולית של צחקוקים.
והקטן הזה שעוד מעט ימלאו לו שנתיים, לא יודעת, מרגיש לי כמו הגבר האמיתי בבית. מחושל, נחוש, ועקשן לא קטן.
מפרפר אותי ובמשך כל היום מסתדר לגמרי בלעדיי , אבל בסוף הערב קורס לחיקי ומבקש זריקת אומץ ליום הבא.
חבל לי לפעמים שהוא (העזר האהוב) לא חווה אותם ברגעים כמו ההשכבה, עם כל המתיקות הנוזלת של סוף היום,
עם החרטות על הבלגן התורן, וההבטחות והציפיות ליום המחר.
אבל האמת שהוא חווה איתם זמן איכות בבוקר ובשבתות, והם באופן כללי מעריצים משובעים שלו.
אם זה אני או הוא-הם בוחרים בו (אאוץ')
נחלה 