טרפת יום חמישי
סיימתי לימודים מאוחר
אספתי את פיסותיי העייפות ממשמרת אצל הוריי.
ריטואל קבוע של חביתות ועגבניה,פרוסות לחם וחלב סויה בטעם וניל,
צחצוח שיניים, נשיקה, "המלאך הגואל" שוב נשיקה
ועפעיים סגורות. נשימות קבועות. מתוקות.
אף אחד לא התמרד היום לכוס שתיה נוספת או לחיבוק אחרון ודי
סופשבוע נותן בהם אותות.
אל תטעו לחשוב, מחר הם יקומו כאריות צעירים עוד בטרם תתלהט החמה, ויצודו אותי במבטם העיקש, ויכניעו אותי בהבל פיהם.
אחרי הריטואל ההוא,מתחיל הריטואל הזה:
ריח של כלור בכל הבית יש לובן ויש בוהק ורק אני הולכת ומתעמעמת…
עוד מעט ננוח,עוד רגע,עוד דקה.
ואחרי הקירצוף אני חוזרת לקרוא מאמרים באנגלית
שוב על מים,מי טהרה ואהבה. ואני מנסה למצוא את הייעוד שלי בבלגן שיצרתי לעצמי.
ככה אני עפה רחוק מדי וגבוה מדי (לפעמים)
עוד מעט ננוח,עוד רגע,עוד דקה
העיניים נעצמות…לאיטן…
עוד לא נגמר היום, טרם הספקתי הכל,
אצה להרתיח מים לקפה והנה העיניים פקוחות, לא רואות, אבל פקוחות.
עוד מעט ננוח,עוד רגע,עוד דקה
אוי, שהצפירה כבר תישמע!!!
נחלה 